פסק-דין בתיק ע"א 3426/04

1.         זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט מנחם קליין), מיום 5.8.04 בת"א 218329/02 מאוחד עם ת"א 218330/02, שדחה את תביעת המערערת לתשלום פרמיות ביטוח וחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכר-טרחת עו"ד.

2.         הרקע

(א)        המערערת הגישה שתי תביעות נגד המשיבים, קרובי משפחה, שבבעלותם חנויות תכשיטים בעיר עכו, על-סך 9,848 ש"ח נגד משיב 1 ועל-סך 9,847 ש"ח נגד משיב 2. הדיון בתביעות אוחד.

(ב)        בתביעות שהוגשו בסדר דין מקוצר טענה המערערת שהמשיבים פנו אליה באמצעות סוכן הביטוח טוביה אלמגור, וביקשו להוציא להם פוליסות לביטוח תכולת חנות (בכתבי התביעה נפלה טעות סופר ונאמר שהפוליסה שהתבקשה הייתה לביטוח כלי שיט, אולם בישיבת 13.4.03 בבית משפט קמא, ביקש ב"כ המערערת לתקן הטעות, והטעות תוקנה בהסכמה בשתי התביעות). המערערת טענה שלפי בקשת המשיבים היא הוציאה את הפוליסות, ואילו המשיבים, שהתחייבו לשלם לה את הפרמיות (דמי הביטוח) המגיעות לה עבור הפוליסות - לא עשו כן. המערערת הודיעה למשיבים על ביטול הפוליסה ביום 21.7.02, והביטול נכנס לתוקף ביום 31.8.02. בתביעות תבעה המערערת את תשלום הפרמיות עד מועד הביטול.

(ג)         למשיבים ניתנה רשות להתגונן בהסכמה, על סמך התצהירים שהגישו. המשיבים הגישו גם את תצהירו של מר סולימאן שלבי (להלן: - " סולימאן") אביו של משיב 1, שהוא גם אחיו של משיב 2, ובו נאמר שהוא פנה בספטמבר 2001 בשם המשיבים לסוכן הביטוח טוביה אלמגור והתעניין ברכישת ביטוח לחנויות. הוא ביקש שישלח לו הצעת מחיר כתובה, ולטענתו, הבהיר לסוכן שההתקשרות מותנית בקבלת פרטים מלאים על הפוליסה והכיסויים, תנאי המיגון ושיעור הפרמיה, וכן בקבלת הפוליסות עצמן במלואן.

בסמוך לאחר אותה פניה, הודיע סוכן הביטוח למשיב 1 " אנו מחזיקים אותך בכיסוי ביטוחי" (נספח "א" לתצהיר), דבר שגרם למצהיר להודיע לסוכן שהדבר אינו מקובל עליו והוא עומד על דרישותיו המקוריות, אך אלו לא נענו.  בנובמבר 2001 הגיע הסוכן לחנויות והחתים את המשיבים על מסמך באנגלית, ומאז, כך טען המצהיר, נעלם לבלי שוב.

ביולי 2002 התקבלו אצל המשיבים דרישות התשלום והעד פנה לסוכן, נפגש עמו במשרדו, והסוכן הודה בפניו שהפוליסות מעולם לא נשלחו למשיבים.

(ד)        בבית משפט קמא העידו הסוכן, טוביה אלמגור, נציג המערערת, אמיר וינברגר וסולימאן שלבי (שכאמור הגיש תצהיר), והמשיבים עצמם. לאחר מכן הגישו הצדדים לבית משפט קמא סיכומים.

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        השופט הנכבד דחה את התביעות בציינו שהדחייה נעשית " בין היתר מהסיבה שהפוליסה שהונפקה היתה באנגלית ונמסרה - כפי שאני מאמין להם - לנתבעים, זמן רב לאחר הנפקתה, ללא תרגום לשפה העברית או הערבית וללא סכומי עלות" (עמ' 2 לפסק הדין).

(ב)        בעניין העדר התרגום התבסס השופט על סע' 3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981, האוסר ניצול מצוקת צרכן, ורואה בהתקשרות כשצד אחד לוקה באי-ידיעת השפה שבה נקשרת העסקה - משום ניצול הצרכן.

(ג)         השופט הנכבד ציין גם שהבסיס לתביעות נשמט מפני שהפוליסות הוצאו לכיסוי אוניות ומטען ולא עבור חנויות.

(ד)        עוד מדגיש השופט הנכבד, שהתביעה הוגשה על מלוא סכום הפרמיות עבור כל תקופת הביטוח, אף-על-פי שאפשר היה לבטלן מוקדם יותר, והמערערת לא הוכיחה ששלחה למשיבים תזכורת לתשלום בעוד מועד.

4.         הטענות בערעור

(א)                ב"כ המערערת מצביעה על שתי טעויות ברורות של בית משפט קמא: האחת - הסתמכותו על סע' 3 לחוק הגנת הצרכן, תוך התעלמות מסע' 39 לאותו חוק, הקובע שהוראות החוק לא יחולו על מבטחים. השנייה - זיהוי הפוליסות כמבטחות כלי שייט, בעוד שהפוליסות מדברות בעד עצמן ועניינן בחנויות תכשיטים.

(ב)                נוסף על כך טוען ב"כ המערערת שבית משפט קמא טעה בהתבססו על סע' 58 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א-1981, מפני שסעיף זה עוסק בניצול מצוקת מבוטח לצורך קשירת עסקת ביטוח " בתנאים בלתי סבירים או כדי לקבל תמורה העולה על התמורה המקובלת", ומצב זה לא רלוונטי ואף לא נטען שהוא מתקיים בעניין.

(ג)         ב"כ המערערת הצביע על ההוכחות שהוצגו בבית משפט קמא בדבר המצאת כל המידע למשיבים, ותרגום הפרטים הרלוונטיים, והדגיש שהמשיבים לא טענו בבית משפט קמא שהפוליסות לא תאמו את דרישותיהם, וחתמו מרצונם החופשי על הצעות הביטוח.

5.         טענות המשיבים

(א)        ב"כ המשיבים טוען כטענה מרכזית שמדובר בערעור עובדתי מובהק בעניינים שבעובדה שערכאת הערעור לא תעסוק בו.